<h1>ראב"ן סימן רט"ו</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אמר רב יהודה אמר רב השוחט בב' וג' מקומות שחיטתו כשירה, בין באדם אחד וסכין אחד וכגון שהתחיל לשחוט במקום אחד וחתך מקצת ונשמט לו הסכין למקום אחר ושחט בלא שהה ועוד נשמט למקום אחר ושחט, בין יהא במקום אחד רוב שנים בין יהא כולה שחיטה רוב שנים כגון שחתך מצד אחד של וושט במקום אחד ומקצת הקנה במקום אחר ומקצת הוושט עוד במקום שלישי מצטרפין לרוב, ולא חשבינן לנקב הראשון נקוב לטורפה כיון דבשחיטה עסיק ולא שהה אעפ"י שגמר במקום אחר כולה חדא שחיטה הוא וכשירה. וכן בשני בני אדם ושני סכינים ושחטו זה מכאן וזה מכאן כיון דתרווייהו בשחיטה עסיקי הוי שחיטה ומצטרפי לרוב ב' שחיטות, וכל שכן אם כל אחד שחט רובו או כולו דשחיטה כשירה דלא בעינן שחיטה מפורעת. וקיימא לן כרב באיסורי, ומעשה מסייע ליה דההוא תורא דאישתחיט בב' וג' מקומות ועל רב יצחק בר שמואל ושקיל משופריה שופריה וא"ל ר' זירא לימדתנו רבינו שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפילו א' למעלה וא' למטה שחיטתן כשירה דבשני סכיני וב' בני אדם מיירי, ואע"ג דאותבי' ומשני משנתינו בסכין א' וב' בני אדם, אשינויי לא סמכינן ע"כ דבריי. וזה דברי הגאונים אמר רב שחט בב' או בג' מקומות שחיטתו כשירה פירש כגון ששחט בצד ימין הוושט (למטה) או רובו [ו]בצד השמאל למטה מן המקום ששחט בימין שחט את הקנה או רובו שחיטתו כשירה ואע"פ שאינו מפורעת פי' משוכה כחוט על פני כל הצוואר, אמר ר"י כי אמרית קמיה דשמואל א"ל בעינן שחיטה מפורעת. והילכתא כרב [ד]קיי"ל הילכתא כוותיה באיסורי וכשירה, ועוד מההוא תורא דאישחיט בב' וג' מקומות פי' בב' סכינים וב' בני אדם בצואר השור במקומות מחולפין ועל רב יצחק ושקל משופריה שופריה פי' קנה ממבחר נתחיו של אותו השור וא"ל ר' זירא מתוך המעשה זה שלקחת ממנו למדתנו כי עיקר משנתינו שנינו (פ') שנים אוחזין וכו' בב' סכינים וב' בני אדם ומשנה זו הכשירה שור זה, וקיי"ל בכ"מ מעשה רב. וכן שחיטה העשוי כמסרק וכקולמוס כשירה, וכזה פר"ח וכן רב אחאי גאון בשאלתות פ' בהעלותך. ובפי' רב היי גאון ורב שרירא אביו מצאתי דהשוחט בב' או בג' מקומות בין בזה אחר זה בין בבת אחת בין באונס ובין ברצון שחיטתו פסולה, ודאמרינן ההוא תורא וכו' שלא כהוגן עשה ר' יצחק דסבר שחיטה העשוי כמסרק היא וכשירה, ולא היא התם כמסרק המוטל וסכין נכנסת אצל הראש ויוצאת בצואר וחוזרת ונכנסת אצל הראש שנעשית השחיטה שיניים שיניים כמסרק המוטל, אבל כאן נשחטה בב' וג' מקומות בצואר וזו שחיטה פסולה היא, דא"ר יהודה אמר רב שחט בב' וג' מקומות כשירה כי אמרית קמיה דשמואל אמר בעינן שחיטה מפורעת וליכא, ומותבינן תיובתא לשמואל ולר"ל שנים אוחזין בסכין וכו' דסבירא לר' אליעזר שנים אוחזין וכו' בב' סכינים ושני בני אדם דהו"ל בב' מקומות, וא"ל ר' ירמיה מי סברת האי שנים אוחזין ושוחטין בב' סכינים לא בסכין אחד ושני בני אדם אבל ב' סכינים ושני בני אדם פסולה כשמואל ור"ל, א"ל ר' אבא לר' ירמיה ומי מצית אמרת מתניתין בסכין א' והא הכי תנינן עלה אין חוששין שמא יטריפו זה על זה אי אמרת בשלמא בב' סכינים ושני בני אדם דמהו דתימא ניחוש דילמא סמכו אהדדי קמ"ל דלא חיישינן וכשירה אלא אי אמרת בסכין א' הכי איבעי ליה למתני אין חוששין שמא ידרוסו, תני אין חוששין שמא ידרוסו א"ל ר' ירמיה לר' אבא האי דלא מוקמת לה למתניתין בסכין א' ושני בני אדם משום דלא קתני שמא ידרוסו תני אין חוששין שמא ידרוסו ותיתי מתניתין (ב' סכינים וב') [בשני] בני אדם וסכין א' ולא תיקשי לה. [וסלקא לה] שמעתא דבסכין א' ושני בני אדם קתני אבל ב' סכינים וב' בני אדם הו"ל שחט בב' וג' מקומות ופסולה כשמואל ור"ל ור' (אליעזר) [אלעזר] וליתיה לדרב, וכי נמי מותיב ר' אבין שכשחט את הוושט למטה וקנה למעלה או קנה למטה וושט למעלה שחיטתו כשירה וקא מפרק לה בשחיטה העשויה כקולמוס אבל בשנים ושלשה (מקומוס) [מקומות] לא, ש"מ נמי מיהא דליתה לדרב. ורב יצחק שלא כהלכה עשה דאכל מההוא תורא, ודילמא אע"ג דר' יצחק שקל משופריה שופריה דתורא דילמא לא אכיל מיניה, דכיון דא"ל ר' זירא למדתני רבינו משנתינו בב' סכינים (וג') [וב'] בני אדם וידע דקושטא קאמר שתק ר' יצחק ולא אכל מיניה. ע"כ יסוד רב (שרשייא) [שרירא] ורב היי בנו הגאון. ורבינו שמואל בן חופני גאון יסד בשערי שחיטות שלו, השוחט בב' או בג' מקומות, דהגרמה הוא ופסול, דכיון דנשאו ונתנו לאיסור ולהתיר ורבו המכריעין לאיסור, וכן שחיטה העשוייה כמסרק מוגרמת היא ופסולה.
